המגמה: תערוכות עיצוב
הקיץ הגיע ועימו עונת תערוכות הבוגרים. בישראל פועלות כעשרים אוניברסיטאות ומכללות בעלות מחלקות עיצוב ואמנויות. המחלקות עורכות לבוגריהן תערוכה לסיכום הישגי הבוגרים וחשיפת פרוייקטי הגמר האישיים. בתערוכה מסייע המוסד להתאים שטח תצוגה ואמצעים שייתרמו לחווית המבקרים מן היצירה.
האם תערוכות הבוגרים האחרונות של המוסדות המובילים בישראל מצליחות להציג את בוגריהן כראוי ? והאם, בנוסף לכך מצליחות התערוכות לשדר מסר נוסף אודות המוסד המארח ?
אנסה לסקור מאפיינים משותפים למספר תערוכות בוגרים ( ארטיק 8, שנקר,בצלאל ) בהן ביקרתי לאחרונה :
- התערוכות
תערוכה הינה הצגה של חפצים. בניגוד ליריד שמטרתו המרכזית הינה מסחר, התערוכה מיועדת גם למטרות חינוכיות, תעמולתיות או לצורכי הקניית ידע.
הראשונה, ארטיק 8 תערוכת זוכי מפעל המלגות ע”ש שרת, קרן התרבות אמריקה- ישראל לשנת תשס”ו, בתחומים: אמנות, צילום, תקשורת חזותית, עיצוב במה, עיצוב תעשייתי, עיצוב קרמי וזכוכית, צורפות ואביזרי לבוש, עיצוב אופנה, עיצוב טקסטיל, מולטימדיה ואדריכלות. התערוכה התקיימה בגלריה האוניברסיטאית ע”ש גניה שרייבר אשר באוניברסיטת תל אביב. בתערוכה הציגו כחמישים בוגרים וסטודנטים מבתי הספר השונים בארץ לעיצוב ואמנות.
השניה, תערוכת בוגרי הפקולטה לעיצוב 2006 בשנקר בי”ס גבוה להנדסה ולעיצוב. בתערוכה הוצגו פרויקטי גמר בתחומים שונים כמו איור, תקשורת חזותית, עיצוב טקסטיל, מדיה אינטראקטיבית, עיצוב חלל, עיצוב תכשיטים, עיצוב אופנה ועיצוב תעשייתי. בתערוכה הציגו כארבע מאות בוגרים במתחם שנקר, רמת גן.
השלישית, תערוכת בוגרים – בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. בתערוכה עבודות ופרויקטים של כארבע מאות סטודנטים, בוגרי שנת הלימודים תשס”ו מ 10 המחלקות בבצלאל: אמנות, עיצוב תעשייתי, צורפות ואופנה, עיצוב קרמי וזכוכית, צילום ווידאו, תקשורת חזותית, אנימציה וארכיטקטורה, ומשתי התכניות לתואר שני: באמנות ובעיצוב תעשייתי.
”במלאת 100 שנה לבצלאל, החליט המוסד לקיים את התערוכה בטרמינל אחד, בנמל התעופה בן גוריון, על מנת לאפשר לקהל רב ככל שניתן להיחשף השנה לחוויה שבמפגש עם עבודות הסטודנטים בתחום האמנות והעיצוב ולאפשר גישה נוחה לבאים מכל חלקי הארץ ונגישות יתר לציבור הרחב “ .
- הרעיון המוביל
רעיון מוביל בתערוכות בוגרים הינו שאיפה נעלה. מלבד הצורך המיידי בהצגה נאותה של הבוגרים. הניסיון לשדר אמירה אמנותית או חברתית דרך אצירת התערוכה מפתה ביוקרתו.התערוכה בגלריה שרייבר כיוונה ליצירת קולא’ז של מיטב היצירה העיצובית אקדמית בישראל. שאיפה אשר התממשה בגיוון של נושאי היצירות והיוצרים, העמדתן בחלל והמערך הפירסומי אותו יצרה (יפורט בהמשך).
”טרמינל אחד הוא מקום אקס-טריטוריאלי, נייטרלי, מנותק מהזמן ונגיש לכלל האוכלוסייה”, אומר ראש היחידה לווידיאו בבצלאל דודו מזח, האוצר והמפיק הראשי של תערוכת סוף השנה של האקדמיה הירושלמית “ . מתוך ההזמנה הרשמית
האקדמיה הירושלמית תיכננה שנה וחצי מראש את האירוע וכיוונה גבוה לדעת סמדר שפי ממוסף גלריה בהארץ: “ זיכרון קולקטיווי, צליינות אמנות, המקום של המקומי בהקשר בינלאומי, ההבדל בין תצוגה לתערוכה - שאלות אלה ועוד רבות אחרות עולות מהאירוע”. בהמשך היא מסכמת ”חלק זה אמנם נקרא תערוכה אך הוא בעיקר תצוגה, עבודה ליד עבודה; יש בהן טובות יותר וטובות פחות, אך אין להן נושא משותף כלשהו. באופן מאכזב, הסטודנטים כמעט לא התייחסו למיקום בעבודותיהם”.
המחלקה לקשרי חוץ ולהסברה בשנקר האמונה על התערוכה ”הלכה על בטוח”. אקלקטיות עיצובית, מקצועיות ומקצוענות. נושא התערוכה הוא התצוגה המגוונת.
יובל סער בכתבתו בצלאל 100 טרמינל 1 מוסיף:
”מילה על התערוכה של שנקר שננעלת מחר. הייתי, נהניתי, התרשמתי, השכלתי, יפה, מקצועי, מושקע ומקסים, אבל לא כל כך נעים להגיד, קצת חוזר על עצמו“ .
- המערך הפירסומי
שם התערוכה הינו הרמז הראשון לכוונת האוצר. ארטיק עומד על ישראליות והקלקר (מיכל מים קרים) הישראלי נבחר לייצג את הדימוי והאמירה היחידה במערך הצנוע (הזמנה, פוסטר וקטלוג מקיף בעלות של 40 שקלים). פשוט, קולע, שימושי ולכן מעוצב. המוסדות האקדמיים זנחו את עניין השם אך שנקר שידרגה והוסיפה קטלוג דיגטלי חינם (בעל שפה חזותית שונה אך עם אמירה דומה), עיצוב גרפי סביבתי (שלטי הדרכה במעליות ובקומות) המציג אותם באור מודרני/עכשוי, מקצועי (הדרכה מלווה להיתמצאות). ואילו בצלאל השקיעו מאוד בקמפיין טלויזיוני/מודפס מרשים, מפות התמצאות ופוסטרים תמציתיים על התערוכה (שני האחרונים לא פרקטיים). האמירה העומדת מאחורי המערך הגדול:
יובל סער בכתבתו תערוכות סוף שנה 2006 :
”בהזמנה של בצלאל יש אמירה קצת יותר מעמיקה לגבי מה זה אומר סוף שנה, לאיפה בדיוק רוצים כולם להגיע מכאן, העומס והתחרות לקבל מקום טוב ביציאה מהמוסד וכן הלאה“ .
- החלל וההעמדה
גלריה שרייבר היא חלל מעולה לתצוגה (ייעודי). האור הטבעי על עבודות האופנה, הגובה והמרחק שהתאפשר מהיצירות הגרפיות הגדולות והמרפסת להצגת עיצוב במה מצהירים על יד אוצרותית מיומנת המעניקה כבוד ומרחב ליצירות. אך הגימורים חסרים ( טלוויזיות נמוכות, שמות היוצרים). נקודת החוזק המשמעותית של התערוכה נבעה מהעירבוב התחומי בהעמדת היצירות. דרמה נוצרה במעבר משמלה לכרזה לסוס נדנדה ולמקרן. הצופה אינו מתעייף מהחידושים ומההפתעות בגלל השוני של המדיום. שנקר במסורתה הציגה בכל קומה את המסגרת הלומדת בה. עושר ויזואלי (לעיתים רב מידי) על קירות מבריקים, ניצול חלל מירבי למרות אי כשירותו המשוועת למוזיאליות. הנקודות המרשימות בתערוכה היו כיתות בעלות נושא משותף (אפריקה, כלי קפה) בגלל הערך המוסף של היצירתיות האישית הנובעת מעבודה עם נושא זהה. עיצוב הכיתות עצמן תרם לחוויה ואף הכתיב מראה בין לאומי.
יניב יהודה אייגר מחדשות התרבות של אתר nrg / מעריב מתאר את התערוכה בבצלאל:
“ התוצר הסופי קטסטרופלי. מבוכים צרים מעוררי קלסטרופוביה של מחיצות גבס ועליהן תלייה רשלנית של עבודות, עמדות מוניטור אזוטריות ונטולות אינטימיות לצפייה ביצירות וידאו ( אלו שהוקרנו על הקירות הרעועים בחדרונים הצרים פשוט נרצחו לאור פלורוסנטים), והכל בתוך מבנה מופקר שהוא כולו בבחינת מצגת מפוארת לעליבות קרתנית שאין לה גבולות ”.
יובל סער בכתבתו בצלאל 100 טרמינל 1 מוסיף:
“ הפיזור של המחלקות לאורך כל החלל לא עושה חסד עם המבקר שמנסה להבין מאיפה להתחיל, לאיפה ממשיכים, ואיך לכל הרוחות יוצאים מהמבוך הזה. אני חושב שהחלל יכול להיות חלל תצוגה מעניין אבל לצורך תערוכה הרבה יותר קוהרנטית שתנסה להגיד משהו על החלל, על הזכרון הקולקטיבי שהוא נושא עימו, ותשתמש בעבודות שנעשו במיוחד עבור החלל הספציפי הזה ולא תערוכה שתשתמש בו כדי ליצור גימיק שבינו ובין העבודות אין כלום. ”
- הבוגר
ארטיק 8 מצליחה לעמוד במשימתה המרכזית בהצלחה מרובה. לכל יוצר ניתנה במה מתאימה המצליחה לבדל אותו מהיוצרים האחרים. בעמדת כל יוצר נוצר חלל פרטי המקל על ההתרשמות מהעבודה ובנוסף מתקיים חלל מוזיאלי כללי המייצג את המעמד. שנקר לעומת זאת מסתייעת באלמנטים הקיימים של כיתות הלימוד בכדי ליצור מרחב אישי לכל בוגר. בחלק קטן מהכיתות לא היה ברור הגבול בין היוצרים אך הייצוג נשאר מקצועי תמיד. בתערוכת סוף השנה של בצלאל היה קשה עוד יותר להבין מול איזו עבודה אתה נמצא ולאיזו מחלקה היא שייכת. גם קירות הגבס שהוקמו במיוחד לא הותאמו לבוגרים המציגים.
יובל סער בכתבתו בצלאל 100 טרמינל 1 מסכם:
”מסכנים הסטודנטים שנאלצו להציג שם את העבודות שעליהן הם עבדו כל כך הרבה זמן. החלל הוא כל כך לא קומניקטיבי וכל כך מסורבל, כל התפאורה של הדיוטי פרי, עמדות הדרכונים ושערי העלייה למטוס, אי אפשר להתרכז בעבודות”.
סיכום
תערוכות בוגרים הן אירוע תרבותי רב השפעה בקהילה. מיטב הבוגרים והמוסדות מסיימים תקופה מפכחת ורצונם להוכיח. הבוגרים להעיד על מרכולתם והמוסדות - על תדמיתם. ארטיק 8 מיטיב להידמות לתערוכה. החלל עובד בשילוב עם הגיוון של היצירות ליצירת תחושה הצטיינות עיצובית ישראלית. שנקר מצליח לבטא תצוגה מעוצבת טוב של עיצוב מקצועי ועכשווי. התצוגה המהוקצעת על אף החלל הלא ייעודי יוצרת הבטחה לתרבות בהתהוותה. בצלאל מנסה להעיד על חזון ,הובלה ותעוזה. השאיפות הגבוהות יוצרות לעיתים פוטנציאל לא ממומש ואף תחושת ניכור. התצוגה אינה מצליחה ללבוש אחידות וקוהרנטית והיד המכוונת מצטיירת כהורסת. הרעיון הנשגב בשילוב עם חלל בעייתי מאוד ואיכות תצוגה ירודה יוצרת לבוגרים תחושת אכזבה על לא עוול בכפיהם.
שילוב האלמנטים החזקים מכל תערוכה/תצוגה יוכל לטפח את המגמה החיובית באירועי סוף השנה. עירבוב מחלקתי בהעמדת היצירות, חללים בעלי נושא משותף, גיבוש אמירה לזהות התערוכה ובחירת החלל בהתאם, השאיפה לשלב מטרות חינוכיות, המקצועיות גרידא של התצוגה והחידוש הפירסומי/מיתוגי של האירוע יוכלו להעלות את תצוגות הבוגרים לכדי תערוכות עיצוב לאומיות.
